החלטה בתיק ע"מ 1449/13

העורר עצור לצרכי חקירה מאז ה-15.3.13, לאחר ששהה במעצר מנהלי למעלה משנה. מעצרו הוארך מספר פעמים, ועררים שהוגשו על הארכות המעצר נדחו (ע"מ 1349/13, ע"מ 1373/13 וע"מ 1430/13).

עם זאת יש לציין כי בע"מ 1373/13 מתחתי ביקורת על גורמי החקירה שנראה כי לא ניצלו היטב את ימי החקירה שעמדו לרשותם, תוך הדגשה כי אם לא ינצלו היטב את ימי החקירה בעתיד לא יהיה מקום להאריך את המעצר שוב. בע"מ 1430/13 נקבע כי לנוכח פרק הזמן בו העורר עצור, אין להאריך את ימי החקירה בנסיבות העניין לפרקי זמן העולים על שמונה ימים בהעדר נסיבות מיוחדות.

ביום 22.4.13 ביקשו גורמי החקירה את הארכת מעצרו של העורר לתקופה נוספת של 15 ימים. בית משפט קמא נעתר לבקשה באופן חלקי והאריך את המעצר ב-11 ימים.

בערר שלפניי נטען כי בית משפט קמא שגה הן כאשר התעלם מהערתו של בית המשפט לערעורים והאריך את המעצר מעבר לשמונה ימים, והן לגופו של עניין, כאשר נקבע שיש הצדקה להמשך מעצרו של העורר. הסניגור טען כי החקירה הסתיימה, וגם אם נותרו פעולות מסוימות, ניתן לבצען כאשר העורר משוחרר. לטענתו, אין הצדקה בחלוף כ-40 ימי חקירה, להמשיך ולהחזיק את העורר במעצר ולהמשיך ולחקור באותם עניינים.

התביעה השיבה כי רשויות החקירה הפנימו את הצורך לפעול למיצוי ימי החקירה, וניתן לראות כי החקירה מתקדמת כנדרש. התביעה ציינה כי קיים עדיין צורך לחקור את העורר, שמצידו מתנהל בחקירה באופן נוגדני ומעכב את התקדמות החקירה. עוד נטען כי פעולות החקירה הנדרשות אינן יכולות להתבצע כשהעורר עצור, ועל כן יש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

העורר עצור מזה תקופה ארוכה לצרכי חקירה. כאמור בהחלטתי בע"מ 1373/13, בראשית החקירה לא נוצלו ימי החקירה כנדרש. עם זאת, כעולה מהדו"חות החסויים שהוצגו לפניי, מאז החקירה מתקדמת ומתפתחת, ונראה כי גורמי החקירה הפנימו את הצורך בקידום החקירה באופן נמרץ.

בחנתי את תכנית החקירה העתידית וניכר כי המדובר בתכנית מפורטת ומקיפה, הכוללת התייחסות למועדים הרלוונטיים לביצוע הפעולות, וניתן להבין היטב את הצורך בפעולות החקירה המופיעות בדו"ח. ברור אף כי לא ניתן לבצע את מרבית הפעולות אם העורר ישוחרר.

לפיכך, כבר עתה ניתן לומר כי לא מצאתי ממש בבקשת הסניגור לשחרר את מרשו. קיימים עדיין צרכי חקירה המצדיקים את המשך המעצר, גם בחלוף כ-40 ימי חקירה.

יחד עם זאת, מצאתי לקצר את התקופה שנקבעה בערכאה הראשונה לנוכח ההחלטה בע"מ 1430/13. ביקשתי לקבל הסבר האם ישנו צורך מיוחד בהארכת המעצר מעבר לשמונה ימים, ונראה כי אין צורך כזה. לא למותר לציין כי לא נהיר לי כלל מדוע ביקשו גורמי החקירה מלכתחילה תקופה העולה על שמונה ימים לאור החלטה זו. מכאן כי גם לא נכון היה מצידו של בית המשפט להורות על מעצר לתקופה העולה על שמונה ימים.

אשר על כן אני מקבל את הערר באופן חלקי. תקופת המעצר תקוצר בשלושה ימים, כך שמעצרו של העורר יסתיים ביום 29.4.13. למען הסר ספק, אין בכך כדי למנוע מגורמי החקירה לפנות שוב ולבקש את המשך מעצרו של העורר, במידה והדבר יהיה דרוש.

ניתנה היום, 23 באפריל 2013, י"ג באייר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: